החלטה בתיק ע"ע 22325-05-12

זוהי בקשתה של המשיבה לערעור שבנדון, לחייב את המערער בהפקדת ערובה להבטחת הוצאותיה בערעור, כתנאי להמשך בירור הערעור.

רקע כללי וטענות הצדדים

1.         המערער הגיש את תביעתו נשוא הערעור שבנדון לבית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע (תיק עב 3351/08), בה טען לקיומם של יחסי עובד מעביד בינו לבין המשיבה, מחודש פברואר 2002 ועד לחודש ספטמבר 2008, כולל, כאשר מכוחם של יחסים אלו, תבע המערער שכר מינימום, גמול בגין העסקה בשעות נוספות, פדיון חופשה, פיצויי פיטורים ודמי הודעה מוקדמת, בסכום כולל של 677,498 ש"ח.

2.         בית הדין האזורי (השופט משה טווינה ונציגי הציבור מר איתן פלד ומר משה אלחיאני), דחה את טענתו של המערער בדבר קיומם של יחסי עובד מעביד בין הצדדים וכפעל יוצא מכך את שאר תביעותיו של המערער הנסמכות על טענה זו.

בכל הנוגע להוצאות ההליך קבע בית הדין קמא כי:

"לעניין ההוצאות נבקש להעיר, כי התביעה שבפנינו היא ניצול לרעה של יחסי הידידות שנרקמו בין עובדי הנתבעת לתובע והפרת האמון שנתנו הראשונים באחרון. בהתחשב בעובדה כי סכום התביעה הוא בסדר גודל של 600,000 ש"ח והתובע איננו חסר אמצעים - אין מקום להימנע מפסיקת הוצאות".

            אי לכך ומשנדחתה התביעה, חייב בית הדין את המערער לשאת בהוצאות המשיבה בסך של 10,000 ש"ח.

3.         ביום 13/5/12 הגיש המערער את ערעורו על פסק דינו של בית הדין קמא, בו השיג על קביעותיו ומסקנותיו של בית הדין קמא.

4.         ביום 26/8/13 הגישה המשיבה את בקשתה שבנדון לחיוב המערער בהפקדת ערובה להבטחת הוצאותיה בערעור, כתנאי להמשך בירור הערעור.

לטענת המשיבה, למרות פנייתה אל המערער לשלם את ההוצאות בהן חויב מיאן המערער לשלמן וגם הליכי הוצאה לפועל בהן נקטה המשיבה, העלו חסר בידיה.

לטענתה על פי הפסיקה, אחד הנימוקים לחיוב בעל דין בהפקת ערובה להבטחת הוצאות המשיב בערעור הוא אי תשלום הוצאות שנפסקו לחובתו בהליכים קודמים.

לטענתה, לנוכח התנהלות המערער עד כה, קיים חשש אמיתי לכך שהמערער לא ישלם גם את הוצאותיו בערעור, וזאת חרף ההוצאות הנוספות שנגרמות ויגרמו למשיבה, לצורך ניהול הגנתה בערעור זה.

5.         הבקשה הועברה לתגובת המערער, שהתנגד לה.

לטענת ב"כ המערער בתגובתו, עם קבלת הבקשה הוא שוחח עם מרשו, אשר רק באותו שלב נוכח לדעת כי טרם שילם את ההוצאות.

לטענת ב"כ המערער, המערער "שכח בתום לב לשלם והינו מצטער על כך מעומק ליבו" (סעיף 6 לתגובה), וכן: "... לאחר שהוברר כי המשיב (המערער - א.ר.ק.) לא שילם עדיין את הסכום, הרי שבעצת הח"מ ישלם המשיב את הסכום ללא דיחוי" (סעיף 16 לתגובה) (ההדגשה הוספה - א.ר.ק.), וכן: "...אין ולא אמורה להיות כל מחלוקת בדבר חובת תשלום הסכום ע"י המשיב" (סעיף 15 לתגובה).

מכל מקום, לטענת ב"כ המערער בתגובתו, עם תשלום הסכום מתאיינת מאליה הבקשה להפקדת ערובה, וכך יש לקבוע, מה גם שהבקשה הוגשה בשיהוי ניכר ודינה להידחות בשל כך בלבד.

אי לכך עתר ב"כ המערער בתגובתו לכך שבית הדין ידחה את הבקשה ויסתפק בתשלום סכום ההוצאות בהן חויב המערער על ידי בית הדין קמא, בשים לב לשיהוי הבלתי מוסבר מצד המשיבה בהגשת הבקשה.

6.         במסגרת תשובתה לתגובה טענה המשיבה כי המשיב אינו יכול לטעון לשיהוי בהגשת הבקשה, בשים לב לכך שהשתהה עד הלום בתשלום ההוצאות.

עוד טוענת המשיבה כי לאור תגובתו, יתכבד המערער ויעביר את מלוא סכום חובו - בערכו נכון לאותו מועד ולא ישתהה עוד, שכן אף עד למועד הגשת התשובה וחרף האמור בתגובת בא כוחו לא שילם המערער את ההוצאות.